לפני ארבעה קייצים היינו למשך שבוע אחד בבית ששכרנו בטוסקנה. זה היה בכפר קטן, לא רחוק מהעיר לוקה, עם שדות פרושים ירוקים וטירות על גבעות ועצים שנופלים מהם פירות כבדים ומתוקים. לבית, מהמאה ה-ה-16 ותכלס לא באמת עבר עבר שיפוץ מאז, היה מטבח עם נוף החוצה, למרחבים הירוקים.

בכל מקרה, הדבר הראשון שאני עושה כשאני מגיעה לבית שכור בחופשה, שהייתה הפעם גם עם חברים מבשלים, שזה כל הכיף, הוא להעמיד סיר של מרק על הכיריים, ואז סיר גדול עם פסטה ברוטב לבן. שיהיה.

ספגטי ברוטב לבן:

1. מבשלים 1 חבילה (500 גרם) פסטה ארוכה (כמו ספגטי, טליאטלה, פטוצ’יני) לפי הוראות היצרן, במים רותחים עם 1 כפית מלח, ולפני שמסננים, שומרים כחצי כוס ממי בישול הפסטה. מסננים.
2. שמים בקערה 1 1/2 מכלים (375 מ”ל) שמנת מתוקה4 חלמונים ו-1/4 כפית מלח, וטורפים מעט במזלג.
3. בסיר שבו בושלה הפסטה (או במחבת גדולה ורחבה – כזאת שתכיל את כל הפסטה) מחממים 2 כפות שמן זית, ומטגנים 3 שיני שום על להבה בינונית-נמוכה עד שהוא מזהיב קלות. מוסיפים 2 כפות יין לבן ומחממים על להבה בינונית-גבוהה כדקה, עד שהוא מתאדה מעט ומסמיך. מוסיפים את הפסטה, מערבבים, מוסיפים את השמנת והחלמונים ומערבבים בכף עץ. מוסיפים גם חצי כוס גבינת פרמזן, מלח ופלפל שחור ומחממים תוך ערבוב במשך 3-2 דקות, עד שמתקבל רוטב סמיך שעוטף את כל הפסטה אבל עדיין משאיר קצת רוטב בתחתית הסיר. אם הרוטב סמיך מדי, מוסיפים 2-3 כפות ממי בישול הפסטה לדילול, וממשיכים לערבב.
4. מעבירים לצלחות. אם רוצים זורים עוד פרמזן ופלפל שחור גרוס, ומגישים מיד.

הדבר השני שאני עושה, זה ללכת לסופר ולשוק ולקנות אוכל.

היה אוגוסט, והיו בשוק המון שזיפים. לקחתי אותם הביתה. אחר הצהריים, הכנתי מהם עוגה הפוכה. בלי מערבל, כלום ערבובים. מוכנה בקלות ויפה כמו השקיעה בטוסקנה.

אין שני דברים יותר טובים בחיים – אומר ציטוט פופולרי בפינטרסט – מאשר למצוא אהבת אמת, ועגבנייה שגידלת בעצמך. זה נכון. שניהם. בחודשים האחרונים גידלנו עגבניות ואכן, זה מעלה דרגות אושר, בחיים לגדל משהו, כל דבר כמעט. אבל לגדל עגבניות, איכשהו, אפילו עוד יותר. כל מי שעדכנתי אותו בעניינן הביע שמחה. יכול להיות ששלחתי לחברים די הרבה צילומים של עגבניות בשלבי… המ… ינקות שונים שלהן… וגם למשפחה שלי, אולי גם לקבוצות וואטסאפ שונות שאני איכשהו קשורה אליהן, שחוו מעקב עגבניות לאחרונה ואני אומרת לכם: זה עורר בהם שמחה. באמת, בלי ציניות.

איזה כיף, כמה משמח, אומר כל מי שראה את העגבניות שלנו, וקוטף לו אחת או כמה מהשיחים הצפופים, שברגע אחד ביולי כיסו פתאום הערוגה שלנו, ואז אחרי הפריחה, בהתפרצות עליזה של אדום, צהוב ירוק כתום וורוד, בגדלים שונים.
פרויקט עגבניה היה פרויקט משותף של הבן שלי ושלי, וזה היה כיף בעיקר כי עשינו את זה ביחד, זרענו ביחד בסוף החורף – זרעים של עגבניות שקנינו במשתלה, וגם עגבניות ממש, וגם זרעים שייבשנו מעגבניות שקנינו – חותכים עגבניה בשלה, מוציאים את הגרעינים ומניחים במסננת. שוטפים את העגבניה, ומפזרים על נייר סופג לייבוש – וגם זרעים שהשרנו במים משך כמה שעות, בקיצור – ערבוב של כל מיני זנים, סוגים וגדלים, כולל עגבניות שרי ורודות שקניתי בחורף ושתלנו את גרעיניהן והן הגיחו מהקרקע, למרבה הפליאה, בשתילים שהניבו עגבניות עדינות בצבע וורוד עתיק.

אז זרענו, וחיכינו, ועקבנו. ויום אחד הן נבטו, ואז הוציאו ענפים גדולים ועלים, וטיפחנו אותן, ואז הגיעה הפריחה, ולאט לאט הופיעו עוברי עגבניות זעירים, ועקבנו אחרי כל אחד קטן כזה שהתחילה להתפתח, וראינו אותן גדלות ואז מבשילות בכמה צבעים לאיטן… והקטיף, החלוקה, הגאווה, הטעם… אמרתי כבר, שזה היה פשוט כיף?

עגבניות הן סתגלניות והן גם שתלטניות מאד. וצריך להשקות אותן, מלא, לאורך כל הדרך )בהתחלה פעם – פעמיים בשבוע, וככל שהתחמם הן היו צריכות יותר מים) ולעשב את האדמה סביבן, ולדשן קבוע (העשרנו את הקרקע בקומפוסט) יש להן שורשים רבים וארוכים שדורשים מקום, אנחנו נתנו להן להשתלט כאמור על אדנית גדולה, אבל אפשר לגדל עגבניות גם בעציצים גדולים ובמכלים, במרפסת, בסלון, אם יש לכם שמש. ויש לכם שמש. זה ישראל פה, אז גם נתנו להם מלא שמש.

זרענו במרץ, הן נבטו במאי וביוני כבר היה לנו מיני שדה, ואז הייתה פריחה, ועגבניות של ממש – ביולי. הן יצאו בדרגות מתיקות וטעימות שונות. חלק יצאו מדהימות, מתוקות באופן לא מוגזם כזה, כמו עגבניות של פעם, שנזכרתי בטעמן עם הביס הראשון. חלק יצאו רק בסדר. סתמיות. אפילו שהם היו יפות, וכמה היו קצת משעממות, אבל עדיין, היה משהו כל כך מרגש בלאכול עגבנייה חמה כזאת מהשמש, ישר מהאדמה. זה בהחלט מילא אותנו אושר.

החיים עמוסים ומורכבים, נכון? נכון. אז אני אומרת. תשתלו עגבניות ותגדלו אותן. כי זה דווקא קל. וזה ישמח אתכם מאד.

בקיץ הכנתי מהן לעיתים קרובות טארט סלט: טארט גבינות עדין, מבצק פריך ובתוכו גבינה אפויה רכה עם קצת עוקץ של פרמזן ושל גבינת פטה, ועליו סלט עגבניות-  וזה קורה ביחד, במנה אחת. וזה נראה, למרבה השמחה, כמו ערוגת הגינה, וזה טעים והגיוני ביחד, כשחושבים על זה.

טארט סלט (תבנית מתפרקת, אפשר עם שוליים מסולסלים, בקוטר 26 ס”מ):

1.הבצק: שמים בקערה כוס וחצי קמח, 120 גרם  חמאה קרה, חצי כפית סוכר ושמינית כפית מלח מלח ומעבדים בקצות האצבעות רק עד שנוצרים פירורים. מוסיפים 1 חלמון חלמון וכף מים קרים מים ומעבדים 2-3 דקות, רק עד שהבצק מתגבש קצת, אבל לא יותר, כי עיבוד יתר של הבצק ייפגע בפריכות הסופית של הבצק. עוטפים את הבצק בניילון נצמד ומאחסנים במקרר שעה לפחות  (עד לילה)

2. מחממים את התנור לחום בינוני (170 מעלות(.
3. אפיית הבצק:מוציאים את הבצקמהמקרר,  מניחים בתבנית ומשטחים בידיים כך שייווצרו תחתית ושוליים של בצק בגובה כ-3 ס”מ. מחוררים את הבצק במזלג בכמה מקומות. אופים מיד בתנור  (אם לא אופים מיד מאחסנים את התבנית עם הבצק במקרר עד לאפייה) כ-15 דקות, או עד שהבצק מתייצב ומזהיב קלות. מוציאים מהתנור (לא מכבים אותו)
4. המלית:שמים בקערה2 מכלים (500 גרם) גבינת ריקוטה, 2 ביצים, 1/4 כוסגבינת פרמזן, מגוררת, 1/4 כוס גבינת פטה מפוררת , 1/4 כפית אגוז מוסקט, 1/8 גרם פלפל פלפל שחור  ו1/4 כפית מלח ומערבבים. יוצקים לקלתית האפויה, משטחים את המלית. אופים 20-25  דקות, עד שהמלית מתייצבת ומזהיבה קלות והבצק מזהיב עוד. מוציאים מהתנור ומצננים לגמרי.
5. הסלט:שמים בקערת ערבוב 3 עגבניות, אפשר וכדאי בכמה צבעים, למשל אחת ירוקה ו-2 אדומות, פרוסות לרוחב לפרוסות של 1-2 ס”מ, צנוניות טריות, רצוי עם העלים הירוקים, חצויות במרכזן ו-2 כפות עלי פטרוזיליה טריים, מלח גס ושמן זית ומערבבים בעדינות כך שהירקות יהיו מכוסים בשכבה עדינה של שמן זית ומלח. מסדרים על הטארט המצונן בשכבות (ראו צילום) ומוסיפים עוד עלי פטרוזיליה מלמעלה. מגישים.

ובחורף, כלומר עכשיו, אני מכינה מהן מרקי עגבניות.